כיתה א' בשנת 1965

לפני מספר ימים בזמן שאני עושה סדר באחד הארונות בבית, נתקלתי בתיקייה נושנה ועליה שמו של בן זוגי.

פתחתי את התיקייה וניגלו לעיניי מבחר מרתק של מחברות מכיתות א' ו ב'.

הכי מסקרן מבחינתי היה לפתוח את מחברות החשבון. ההלם היה גדול, כפי שרואות עיניכם, ילדים בכיתה א' העתיקו מהלוח בעיות מילוליות בכתב יפה, מסודר וקריא. אף אחד לא חשב שזה לא בסדר להעתיק בעיות מילוליות מהלוח, אף אחד לא חשב שזה מעייף מידיי, אף אחד לא חשב שזה לא טוב להתעקש שבזמן ההעתקה אפשר לדרוש לא לצאת מהשורה.

לאף אחד לא וויתרו, אחריות הלמידה היתה על הלומדים, ללמוד את לוח הכפל בעל פה בכיתה ב' - זו חובה לימודית.

הנחות לא ניתנו, נידרשנו אף ללמוד בעל פה פסוקים מהתנ"ך, יש האומרים שללמוד בעל פה זה מיותר, אולי הם צודקים אך למידה בעל פה מחדדת את הזיכרון.

אז לפני שאנו מוותרים לילדינו על כל מיני פעילויות "שקשות" להם נחשוב שוב אולי זה לטובתם. ילדים שלא מוותרים להם ומאמינים ביכולם לעמוד במשימה, גדלים להיות חזקים יותר, מתמידים יותר ומצליחים יותר.